תמונות וקטעי טקסט מן העיתונות המקומית     גלריית תמונות מכל תקופות חייו של אסף     מכתבים שהתקבלו בימי השבעה     הספדים וקטעים שנכתבו על ידי משפחה וחברים     קישורים לאתרים נוספים     ספר המבקרים לניחומים וכתיבה למשפחה     תיאור חייו הקצרים של אסף     חזור לדף הבית של אסף צור


הספדים שנכתבו על ידי משפחה מורים וחברים

תוכן עניינים (לחצו על התיאור להגיע לקטע)

  1. הספד משפחת ברוך נישא בהלוויה 6 מרץ 2003
  2. הספד משפחת צולינגר נכתב על ידי הדודה דנה - נישא בהלוויה 6 מרץ 2003
  3. הספד האימא לאה נישא בהלוויה 6 מרץ 2003
  4. הספד החברים מאלביט (נכתב והוקרא על ידי רון צורן) נישא בהלוויה 6 מרץ 2003
  5. הספד שניכתב על ידי יוסף פינקלשטיין (חבר גימלאי בזק וחבר של סבא של אסף)
  6. מכתב לאסף נכתב על ידי משה ברוך
  7. הספד שניכתב על ידי אביו ואימו של אסף והוקרא על ידי בת דודתו מירב ברוך בשלושים
  8. נכתב והוקרא על ידי אורטל בטקס השלושים
  9. הספד המורה עפרה (למקצוע ניתוח מערכות) מטקס השלושים
  10. הספד מנהלת בי"ס אורט חנה סנש בטקס השלושים
  11. הספד שיר זה נכתב על ידי חבריו של אסף
  12. אוסף הקטעים הבא נכתב על ידי חברו לכיתה של אסף יוסי דונט
  13. מכתב ליום הולדת 17 נכתב על ידי מירב ברוך בת דודתו
  14. מכתב ושיר של קארן  - בת משפחה של אסף

 

 הספד משפחת ברוך נישא בהלוויה 6 מרץ 2003

 א אלוהים

ס סיפח

ף פרח

 

אספי (או בלונדי כמו שקראו לך כולם) זכית במשפחה הטובה ביותר, הורים שלא משנה היכן תמעד יהיו תמיד לצידך ויושיטו יד.

נקטפת מאיתנו ילד יקר בטרם עת וכעת אנו נאלצים בצער רב וביגון קודר, ממך להיפרד.

עברנו איתך רגעי אושר ושמחה אך הנה פתאום הגיע רגע של כאב, אולי זה הזמן לומר לך תודה על שנתת לנו את הנשמה ואת הלב.

אספי נאהב אותך ונזכור לעד!

תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים.

 

                                                                                 משפחת ברוך.

 חזרה להתחלה

הספד משפחת צולינגר נכתב על ידי הדודה דנה

 אנחנו בטוחים שבזמן הקצר מאז הלכת מאיתנו הספקת כבר לרכוש מאות חברים חדשים בשמיים.

כמו לכל מקום אחר אליו הגעת, גם שם יבינו מייד שיש להם עניין עם אחד שחבל לו על הזמן, שמנצל כל רגע וכל שניה לחיות, לגלוש בים ופשוט לבלות כי הזמן קצר.

עם אחד שלכולם הוא מתחבר, חבר טוב ומתחת למעטה ה- COOL   הוא אוהב וחמוד ומוכן תמיד לחבק.

 אספי, אבא אמא אריק ואלמוג מתגעגעים ואוהבים עד השמיים וכך גם כולנו מסביב ...

 

                                                                                     משפחת צור (צולינגר)

 חזרה להתחלה

הספד האימא לאה

 לאסף שלי -  בני אשר אהבתי

 הרבה תכניות היו לך, רצית לגלוש על גלים בהוואי והכי רצית רישיון כדי לנהוג במכונית.

אמרת לי, אקח אותך אימא לעבודה ואת אלמוג לביה"ס ואז אסע אני עם המכונית לביה"ס.

היית ילד מאושר, ואנחנו היינו מאושרים כי היה לנו אותך.

ללמוד לא רצית רק חיים עשית, ואתה אמרת: "אמא תיראי שאני צודק". מה לעשות שאכן צדקת, מחבלים לקחו אותך מאיתנו.

לא האמנו ואנחנו עדיין לא מאמינים!

תחסר לנו מאד עם כל התכניות שתכננת, נתגעגע אליך כולנו.

 

בני היפה בני הטוב, אהבנוך.

יקרת לנו, בני יקירי, אסף.

 

אמא, אבא, אריק ואלמוג מתגעגעים ואוהבים ...

חזרה להתחלה

הספד החברים מאלביט (נכתב והוקרא על ידי רון צורן)

 מזמור לאסף

 

לאה ויוסי, אריק ואלמוג,

 אנחנו עומדים כאן היום וכואבים אתכם את מותו של אסף.

לאורך כל השנים, שאת לאה ובהתחלה גם יוסי עובדים באלביט אנחנו:

מלווים אתכם בגידול הילדים,

מבלים איתכם,

מתלבטים אתכם בהילכות חינוך ותזונה

וצופים בגאווה במשפחת צור.

 לאירוע כזה לא התכוננו.

 אין קשה מהיפוך סדר העניינים, כשההורים קוברים את בנם.

 אנחנו מאמצים את ידיכם, היו חזקים למען עצמיכם ולמען אריק ואלמוג.

 

אין נחמה ואפשר רק לבקש:

 תהילים פ"ג:

 "שיר מזמור לאסף. אלוהים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל.

כי הנה אויבך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש"

                                                                             החברים מאלביט

  חזרה להתחלה

בהלוויה נישאו הספדים גם על ידי השר מודי זנדברג ראש עירית חיפה גיורא פישר ונשיא אלביט יוסי אקרמן.

 הספד שניכתב על ידי יוסף פינקלשטיין (חבר גימלאי בזק וחבר של סבא של אסף)

 אני מסתכל במתרחש

תופס יאוש וכואב

בפיגוע תופת אכזרי

העתיד נראה ערפילי

 

בהתקרבות למקום האירועים

הגוף מרגיש זעזועים

נערים וילדים פגועים

החיים לגמרי שונים

 

דם נשפך ללא מעצורים

החסימות לעצור זרמים

בעיניים פקוחות וזועקות

למה זה צריך לקרות

 

כתבים מתרוצצים ומצלמים

בשידור ישיר כולם רואים

בזעקה קשה, מתי ההפסקה

מצד שני אנשים על גגות עולזים

 

התחושה כל פגוע בן המשפחה

מעבר לגשר התגובה שונה

דרושה יזמה להידברות

לפני שתהיה פה התמוטטות

 

מנהיגים התעוררו לחיים

למלחמות אין פתרונים

לטבע מספיק משאבים

לחיות בשלום את החיים

 

משפחת צור (צולינגר) היקרה

אנו איתכם בהרגשה

נחמה אינה מחזירה האבידה

נילחם שזאת תהיה האבידה האחרונה

 

                                                                             פינקלשטיין יוסף

                                                                            חבר גימלאי בזק

  חזרה להתחלה

מכתב לאסף נכתב על ידי משה ברוך

 מכתב לאסף

 לאה , יוסי והילדים היקרים

אין מילים ואין נחמה לגודל המהלומה

איך , כך סתם באמצע היום , אסף נקטף

לעולם אותו לא נשכח.

 

אסף אהב  את נושא המחשבים

מה הפלא , הכול בא מההורים

אסף אהב לעשות חיים

אם זה בטיולים עם המשפחה , החברים

וגם בחוף , בים בגלישת גלים.

 

אסף היקר היושב , אי שם במרומים

שמור על אימא , אבא והאחים

ולא נשכח את הדודים והחברים

אשר אותך לא ישכחו לעולמים.

 

אסף, חזק את אימא ואת אבא

אשר אותך יזכרו באהבה

ילד יפה ותמים,"בלונדי" , כך קראו לך החברים

אשר ככה סתם נקטפת , באמצע החיים. 

  

אסף, מאחלים אנו לך

במקום שאתה נמצא

שנשמתך תמצא שם מנוחה ומרגוע

כי שם , בך , כבר לא יצליחו לפגוע.

                                                                                    יהי זכרו ברוך

  חזרה להתחלה

 הספד לטקס השלושים שנערך באולם קריגר בחיפה על ידי בי"ס אורט חנה סנש ועירית חיפה (הטקס נערך לזכרם של תלמידי בית הספר אסף צור תלמיד כיתה י"א, תום הרשקו (ואביו) תלמיד כיתה י', וכן שתי בוגרות בית הספר מיטל כתב ומורן שושן).

 ההספד ניכתב על ידי אביו ואימו של אסף והוקרא על ידי בת דודתו מירב ברוך

 אספי שלנו,

 הנה כבר עברו שלושים יום מאז שנרצחת, ואנחנו לא התרגלנו, איך נחיה בלעדיך?

 לפעמים אנחנו עוצרים לרגע ועולה בנו מחשבה שהכל טעות, סיוט, חלום רע. אולי עוד רגע תיכנס, תעיר אותנו ונראה אותך שוב, עוד פעם אחת, עוד קצת.

 הרבה דברים לא הספקנו להגיד לך, חשבנו שיש עוד זמן, חשבנו שתמיד יהיה לנו זמן. ולא ...

אסף האם אתה שומע אותנו, רואה אותנו כאן ?

 אסף, נרצחת כמעט בן 17 ילד שמח שיודע איך ליהנות, איך לנצל את מעט הזמן שהוקצב לך, גלשת בגלים, הקפדת ללכת לחדר כושר ושמעת מוזיקה הרבה מוזיקה. האזנת למוזיקה בכל רגע אפשרי, צמוד לערוצי המוזיקה בטלוויזיה וצמוד למחשב, נרדמת עם אזניות ומוזיקה בפול ווליום וישנת כמו תינוק.

היית חברותי מאד ולא יכלת להיות בלי חבריך, אהבת אותם והם אותך, כל רגע פנוי היית מעביר עם ואצל חבריך הרבים.

חבריך כינו אותך "בלונדי", כינוי אותו אהבת ובו התגאתה.

הספקת להתחיל ללמוד נהיגה, תשעה שיעורים ולא יותר, כמה חיכית לרגע הזה להיות עצמאי להקפיץ אותנו לעבודה ולנסוע אם אוטו לבית הספר, גם חלום זה לא זכית להשלים.

 אנו לא מסוגלים להיפרד או לחשוב על פרידה מאסף, להפך, הוא כאן לידינו, אנו רק צריכים לעצום את העיניים ואנו יכולים לראות אותו, או לשמוע אותו אומר בקולו השמח, "היי, מה העניינים ? הכל טוב!", אנו צריכים רק להיכנס לחדרו ולהריח אותו.

הכאב הגדול מגיע כשהגעגוע גובר ואין את מי לחבק, ללטף, לחוש ...

 עברו שלושים יום והעולם לא עצר את תנועתו. העולם ממשיך במסלולו ורק עולמנו חרב, עולמנו כבר לא יהיה אף פעם כפי שהיה. בחוץ השמים כחולים השמש זורחת האביב מגיע והעולם אינו מקום יפה יותר, הוא מכוער. האוכל אינו טעים יותר, לכל המאכלים יש את אותו טעם תפל. החיים מקבלים משמעות שונה.

 אספי שלנו, אהבנו אותך תמיד ונאהב אותך תמיד, סמכנו עליך וידענו שיהיה בסדר, עכשיו אנחנו מקווים שמישהו שומר עליך למעלה, חברים אנחנו בטוחים שיש לך.

 אנחנו פה למטה נהיה חזקים, נמשיך בכאילו שיגרה אבל הלב כואב והגעגועים אליך חונקים את הגרון.

 אספי שלנו, אנחנו אוהבים אותך נזכור אותך תמיד ונתגעגע כל יום.

  חזרה להתחלה

נכתב והוקרא על ידי אורטל

 רציתי רק לומר... לכם-

רציתי רק לספר לכם שהיכרתי אדם, אדם נפלא,

רציתי רק לספר לכם שזכיתי במתנה גדולה,

לפגוש את אחד מאותם אנשים ,

שבורכו במנה גדושה של טוב לב, תקווה שובבות ושמחת חיים.

רציתי רק לומר לכם, שאני מודה לאל על תקופה נפלאה,

תקופה בה הלכנו יד ביד ,

יד ביד אחזנו באהבה גדולה.

רציתי רק לומר לכם שנפעמתי בכל פעם מחדש,

שמתוך אותו נער חייכן מציץ גבר-

גבר חזק, בוגר ומקרין ביטחון.

רציתי לומר לכם שאני שמחה שנגעתי באהבה.

 

לך

 

רציתי רק לומר לך שאני חושבת כל הזמן.

רציתי רק לומר לך שאני זוכרת ונזכרת למראה כל סימן.

רציתי רק לומר לך שאף פעם לא אנסה לשכוח.

רציתי רק לומר לך תודה, על שתמיד נתת בי כוח.

רציתי רק לומר לך שפערת בור עמוק בלבי,

בור שמתמלא בכל פעם בזיכרונות נעימים.

רציתי לומר לך...

שתמיד תישאר צעיר לנצח עבורי

רציתי רק לומר לך שאני מתגעגעת אוהבת ואוהב תמיד.

 תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים.

 כתבה אורטל אייזנברג, אפריל 2003

חזרה להתחלה

הספד המורה עפרה (למקצוע ניתוח מערכות)

 אסף,

 בסיומו של יום לימודים

לאחר ניתוח כל הניתוחים

בימי ראשון ורביעי

הביתה נהגת לשוב עימי

רגליך הארוכות נשלחו לפנים

הקסקט, הילקוט והחיוך הנעים

שוחחנו המון, כמעט על הכל

לימודים, חברה, הורים

צבא, חיים וחברים

ים רוח וגלים

נהגת לשבת בסוף הטור

בקצה הימני במקום שמור

נהגת להושיט ראשך לפנים

לפזר את השיער, הארוך והמקסים

עד אשר נגע בשולחן, וכנראה זה היה האות

לאסוף את השיער, ובי סוף סוף לבהות.

נהגת לחבוש את כובע הקסקט

נהגת לחייך חיוך של לתת

נהגת לכבד ולאהוב

נהגת לחלום תמיד על הטוב

לו רק אפשר, לו רק ניתן

לחזור אחורנית בזמן

ולאמור לך אסף היקר

כמה לי תחסר

לא אשכח, רק אקח

את האושר וחיוך שנשפך ...

  חזרה להתחלה

 

הספד מנהלת בי"ס אורט חנה סנש

 יום רביעי ראש חודש אדר ב'

 נער, בהיר שיער בלונדי עם מבט עליז בעיניו סיים יום לימודיו והיה בדרכו לביתו.

נערה, שחרחורת מתולתלת שיער וחיוך מאושר, שזה לא מכבר השתחררה משירותה הצבאי, סיימה את יום עבודתה ומיהרה לביתה.

נערה, עדינה בהירה וגבוהה בעלת הופעה אצילית, סיימה יום התנדבות במסגרת השרות הלאומי במרפאה, הייתה בדרכה לבקר חברה.

צעיר שחרחר נרעש ונסער שב עם אביו לביתו לאחר יום מלא חוויות.

 אסף, מיטל, מורן, תום ואביו מרדכי לא גיעו למחוז חפצם.

 ארבעה צעירים כל כך שונים, כל כך מיוחדים כל אחד מהם לצד עיסוקיו היום יומיים הצליח לבטא את רגשותיו בדרך אמנותית משלו. מיטל בציור, מורן במחול, אסף בנגינה ותום בכתיבה שהדהימה את קוראיה.

 רגע, עוד לא, זה עדיין מוקדם. ההורים עדיין מחכים, ואחים ואחיות החברים החברות ומה עם התכניות? את המיתר שפקע בגיטרה יש צורך לתקן את התכנית "שלום ואלימות" חייבים להביא לבית הספר, כן וגם את תעודת הבגרות צריך עדיין לקחת. אך את הכל קטעה יד מרצחת.

 עבר חודש, השמים התבהרו, האוויר התבשם בריחו של אביב. העולם עסוק במלחמה. ועבור אסף, מורן, מיטל ותום העולם עמד מלכת.

עבור המשפחות העולם חרב.

ואצלנו, העולם השתנה. בביה"ס עצוב יותר, צער עמוק מלווה אותנו, התלמידים, סגל המורים ועובדי המנהלה.

צער עמוק על אובדן חיים צעירים ומלאי תקווה.

צער עמוק על מותם ללא עת של תום הרשקו, מורן שושן, אסף צור ומיטל כתב.

                                                                         יהי זכרם ברוך.

חזרה להתחלה

הספד שיר זה נכתב על ידי חבריו של אסף : יוסי דונט, רותם קלייו, מקסים פוקין, יוני בן שיטרית,אודי ברקו ואודי כהן.

השיר הוקרא על ידי חברתו אורטל בתכנית הבוקר של ערוץ 2 בתאריך 6 למרץ 2003 , יום לאחר הפיגוע.

למלאך

 כשאתה נכנס בבוקר בדלת

אתה מעיר את כל החדר

עם החיוך המתוק שלך

שאף פעם לא ירד מפניך

תמיד היית ילד מקסים ונפלא

שלא עשה שום דבר רע

אף פעם לא רבת עם ילדים

ותמיד עשית כיף חיים

אז אני לא יכול להבין

למה רק את הטובים תמיד לוקחים

הרי לכולם תמיד דאגת

ועל כולם שמרת

נקווה שתמשיך לשמור עלינו מלמעלה

ותמשיך לחייך כמו תמיד

לנצח נשמור ונזכור אותך

כי  אתה היית לי כמו אח

               אז מה אפשר עוד לומר על כזה מלאך

 חזרה להתחלה

אוסף הקטעים הבא נכתב על ידי חברו לכיתה של אסף יוסי דונט

 אךךךךךך בלונדי בלונדי מה אפשר עוד להגיד עליך שלא אמרו כבר?

שהיית ילד זהב?שהיית רק מחייך?שהיית תמיד עוזר?ושרק רצית לעשות כיף בחיים?

הכל כבר אמרו וימשכו להגיד כי כזה ילד בחיים לא פגשתי ואני מאוד גאה שפגשתי אותך והייתי חבר שלך ואני מאוד מצטער שלא הצלחתי לשמור עליך כי זה הכי הגיע לך...

כמה אנשים ליוו אותך בדרך האחרונה שלך ,כל כך הרבה אנשים הרבה זמן לא ראיתי, והגיע לך יותר אנשים כי אתה פשוט מלאך!!!ילד נשמה שאהב לגלוש,לשמוע מוזיקה,להיות עם החברים ולשמח אותם אני זוכר את הפעם הראשונה שראיתי אותו עם הכובע שלו שלא נפרדת ממנו אף פעם ואת החיוך שלו אני זוכר חיוך כובש שאף פעם לא נתקלתי בכזה חיוך וישר הבנתי שיש לי עסק עם בן אדם זהב ונשמה טוב אחי יש לי עוד הרבה מה לכתוב ולספר עליך אבל אין לי מקום אז לסיום הינה שיר שכתבתי בשבילך תשמור עלינו אחי מלמעלה

ותמיד תדע שתמיד נזכור אותך תמיד!!!

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

את התאריך 5.3.03 אני בחיים לא ישכח

באותו יום איבדתי אח

וחבר ובן אדם ענק

אני שמח שפגשתי אותך

וחבל שכל כך קצת זמן הכרנו

כי אני בטוח שבן אדם כמוך אני בחיים לא יפגוש שוב

בלונדי מקווה שאתה מסתכל ותשמור עלינו מהשמיים

כי אתה מלאך ומלאכים שומרים על חברים למרות שאנחנו נכשלנו בניסיון לשמור עליך נקווה שתצליח לשמור על כל אחד מאתנו ותנוח על משכבך בשלום

ותמשיך לחייך כי רק ככה אותך הכרתי

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

זהו סיפור על מלאך שפגשתי

שתמיד היה עם חיוך על פניו

תמיד סיפרו שזה היה מלאך מיוחד

בגלל שתמיד אמרו שהיה לו רק צד אחד

כי לכל בן אדם אמרו שיש צד טוב וצד רע

לך היה רק צד טוב

אין כזה דבר רע אצלך, רק טוב

מכל דבר מוצא את הטוב

תמיד שהייתי לידך הייתי שמח כי לידך אי אפשר להיות  עצוב

תמיד אהבת לגלוש בים

ולשמח את החברים

והעיקר לעשות כיף חיים

גם אלוהים ראה זאת מהשמיים

וישר אמר "כזה מלאך אני צריך לצידי בשמיים"

אז בשניה אחת הוא אותך לקח

הוא דאג שלא תסבול

כי לא מגיע לבן אדם כמוך סבל

אבל אלוהים לא חשב שאנחנו כולנו באבל

לאלוהים יש הרבה מלאכים בשמיים

ולנו היה מלאך אחד בסך הכל ועכשיו גם זה בגדר חלום

כי אלוהים לא היה מוכן

בשום פנים ואופן

לוותר על כזה מלאך

שהיה בן אדם זהב

הוא דרש שתהיה לידו

ושתהיה יד ימינו

ושתעזור לו מהשמיים

להשגיח על כולם ובמיוחד על החברים

שאותך תמיד אוהבים וזוכרים

אני בטוח שאתה מסתכל על כולם

ואפילו עוזר לנו מידי פעם

ואני בטוח שאתה עושה למעלה כיף חיים

וממשיך לגלוש על העננים

כי כזה ילד היית, בכל מקום מצא איך לעשות חיים.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

הימים עוברים

ואנחנו עדין לא מאמינים

שאתה לא בין החיים

שאתה קבור באדמה

ופתאום הכל שקט, דממה

פעם שאתה היית, היה לי אור

אבל עכשיו אני רואה הכל שחור

אנחנו בשוק אנחנו בהלם

אנחנו עדיין לא מעכלים

שיותר לא נראה אותך לעולמים

ומה שרק נשאר

זה זיכרונות ומבטים

והכל נראה כאילו זה לקוח מסיוטים

ואני רוצה להתעורר ולשאול מה קרה?

איפה אתה אחי?

ואז לגלות שאתה לא לצידי

אני לא יודע איך להתמודד עם כזה אסון

הרבה כאב, הרבה דמעות, הרבה יגון

שלא מגיעים לאף אחד

שצריך לחיות בכזה פחד

שכל נסיעה באוטובוס יכולה להסתיים במוות פתאומי

זה לא צריך לקרות לאף אחד אז למה זה קרה לי??

לא מאמין בגורל יותר

..........בגללו איבדתי חבר

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

כבר עברו 30 ימים

שאתה לא בן החיים

שאתה לא איתנו

אלה בשמים,מעלינו

אבל הכאב לא עובר ולא נשכח

 

חזרה להתחלה

 

מכתב ליום ההולדת ה- 17 נכתב על ידי מירב ברוך בת דודתו

 אספי שלנו ...

הנה מלאו לך 17 אביבים ואתה אינך איתנו יותר כדי לחגוג את יום

הולדתך שלך, רצינו שתדע שהינך בליבנו ושם תישאר לעד.

כל יום שעובר קשה לנו יותר, הלוואי ויכולנו לשנות את העולם ולהחזיר

לאחור את הזמן - רק עוד פעם אחת, אחרונה ודי לחגוג איתך את

יום הולדתך. העולם לא נעצר ואתה בליבנו נשמר וננצר.

אם אתה רואה, שומע, יודע שאנחנו פה למטה מנסים לשמר את

זיכרון הולדתך אנא תדאג מלמעלה לעניינים שיהיו קצת יותר יפים

ונחמדים כי עכשיו הם לא! במיוחד כשאתה לא פה!

לו רק יכולנו לראות אותך, לחוש, לחבק עוד פעם אחת בטח היינו

אומרים מזל-טוב מכל הלב והנשמה.אבל כעת מה שנותר הוא

להיזכר בימים היפים שהיו לנו ביחד, בזמן שנהנית לחיות את החיים

ולזכור עד כמה אהבת לחגוג עם החבר'ה את יום הולדתך ובכלל.

אספי, אם אתה באמת יכול לראות אותנו מרצדים על המסך אתה

בטח מבין שאנחנו מתים מגעגועים אליך ואוהבים אותך עד השמיים.

 

א-אלוהים                                תדאג לנו מלמעלה כמו שאנחנו

ס-סיפח                                    דואגים לך מלמטה ....

ף-פרח                                     (מזל טוב)

                                                    משפחת ברוך

חזרה להתחלה

 

בס"ד

שלום לכולם...

עוד מעט נכנס צום תשעה באב, ובכל פעם שצריכים לצום עולות לי כל מיני מחשבות. אולי אני רק בן אדם אחד, בחורה אחת, אבל בכל זאת, הייתי רוצה להאמין שאני לא לבד בארץ הזאת ובגלל זה אני מחליטה לשתף את כולם... אין לי מושג למי המכתב הזה יגיע אבל אני מקווה שרחוק וכמה שיותר יותר טוב.

אז ככה, קוראים לי קארן לוי ואת השיר הבא כתבתי לקרוב משפחה שלי, אסף צור ז"ל שנרצח בפיגוע בחיפה, בקו 37, בתאריך 5/03/2007.

אסף ואני למדנו אחד ליד השנייה - הוא למד בבית ספר "אורט" חנה סנש ואני למדתי ב- "ויצ"ו". אותו יום שחררו אותנו יותר מוקדם ומרוב התלהבות רצתי יחד עם החברה הכי טובה שלי ישר לתחנה. קו 37 כמעט שעמד לעזוב את התחנה, אבל אני הספקתי לשכנע את הנהג שיחכה. האמת שכל הנסיעה סבלתי ולא היה לי איפה לשבת אבל זה היה שווה את זה... ה-37 הבא שהגיע ממש כמה רגעים לאחר מכן, היה האוטובוס שהתפוצץ. אסף, שלא כמוני, לא הספיק לעלות על האוטובוס שאני עליתי עליו ונאלץ יחד עם תלמידים נוספים לעלות על האוטובוס השני. אסף נהרג במקום.  

אני הספקתי לגדול מאז, התחתנתי, יש לי בעל אוהב שאני אוהבת אותו, אני לומדת הוראה ומשקיעה מאוד בלימודים שלי, יש לי תחביבים, רגשות, חליתי בשפעת והלכתי לרופא, פחדתי בסרט אימה וצחקתי מבדיחות... אבל אסף כבר לא יזכה לכל הדברים הללו. לא עוד.

וכל יום קורים דברים מצערים, תאונות דרכים, חיילים שנהרגים... לא חסר. ואני יודעת שטבע האדם הוא לחזור לשגרה של החיים שלו. אז אני לא מבקשת מכם הרבה, באמת שלא, רק כמה רגעים, לקרוא את המכתב הזה, להעביר אותו למי שאתם יכולים ופשוט לזכור...    

       

אם יש אלוקים

הכאב חודר עמוק לנשמה

אי אפשר לחיות בדממה

הכאב לא מפסיק לשנייה

אי אפשר לחיות באשליה

הדברים שאהבת

ומשפטים שאמרת

שמורים לי בלב

מלפני שהלכת

המילים, התמונות

הצחוק, השירים

הכל ניראה לי היום

כמו חיים אחרים

ואני במיטה

בוכה כבר בלי קול

כשהלכת ממני

אז הלך לי הכל

אי אפשר להחזיר

לאחור את הזמן

אבל אני מתפללת

שתחזור שוב לכאן

 

פזמון: הראש דבוק לכרית

כל היום

הדמעות לא פוסקות

אבל יש לי חלום

בלב מתפללת

לשמיים מסתכלת

שאם יש שם אלוקים

הוא יחזיר לך חיים.

 

השתיקה מפחידה, מחלישה את הגוף

אי אפשר לחיות תחת כישוף

העולם המוזר, נעשה כבר שחור

וכלום לא מוכר כשאין לנו אור

הצלילים, התמונות

שוב עושים לי לבכות

החיבוק שנתת

מלפני שהלכת

כל מה שעשית אתה בשבילי

הכל נראה לי היום

כמו חיים לא שלי

ואני בחדר

לא מפסיקה לסבול

כשהלכת ממני

אז הלך לי הכל

אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור

אבל אני עוד יושבת

ובוכה שתחזור

 

 

פזמון: הראש דבוק לכרית

כל היום

הדמעות לא פוסקות

אבל יש לי חלום

בלב מתפללת

לשמיים מסתכלת

שאם יש שם אלוהים

הוא יחזיר לך חיים.

 

אני מרגישה כמו ציפור שבוייה

ובלב מקווה שזאת רק אשליה

אני מתייסרת, והכנף שלי שבורה

לא מאמינה איך כל זה קרה

הצביטות, הדמעות

כל שנייה מתחדשות

והדברים שאמרת

מלפני שהלכת

כל החיוכים, וכל האהבה

איך הכל נראה לי היום

כמו חיים בלי תקווה

עונה לעצמי

וגם לא מפסיקה לשאול

איך כשהלכת אז הלך לי הכל

אין לי יותר דרכים לבקש

אבל אני עוד בוכה

שתחזור מן האש...

 

פזמון: הראש שואל כל היום מליון שאלות

אין מענה ואין לי תשובות

געגועים שורפים בלב

מרגישה את הכאב

אני בוכה אליך שוב

כי יותר כבר לא תשוב...

 

הראש דבוק לכרית

כל היום

הדמעות לא פוסקות

אבל יש לי חלום

בלב מתפללת

לשמיים מסתכלת

שאם יש שם אלוקים

הוא יחזיר אותך לחיים

יחזיר לך,

יחזיר חיים

יחזיר לך חיים...

 

בתור אחת שמאמינה מאוד באלוקים אני אישית מאמינה שאפשר לתת לאסף חיים על ידי הזכרון, אז תעבירו את המכתב

http://www.blondi.co.il/

בתודה והערכה,

קארן לוי

ח' באב התשס"ז 

 

 

חזרה להתחלה

 


                                                דף הבית     חייו     ספר מבקרים     קישורים     הספדים     מכתבים     תמונות     מהעיתונות